'ועוד נצעק': הפובליציסט העז להביע ביקורת ונחסם

מערכת מהדריניוז
כ"ו סיון ה'תשפ"א 06/06/21
בצעד תמוה החליטו בפייסבוק לחסום פוסט שהעלה איש התקשורת והפובליציסט ידידיה מאיר, בו הובא הטור השבועי שלו מעיתון 'בשבע' • הפוסט נחסם כהמשך להתנהלותה של פייסבוק בשבועות האחרונים, כאשר לקחה צעד ומנסה להשפיע על המהלכים הפוליטיים בישראל • 'ועוד נצעק', הטור המלא לפניכם
איש התקשורת ידידיה מאיר | צילום: מתוך ויקיפדיה
איש התקשורת ידידיה מאיר | צילום: מתוך ויקיפדיה

סתימת הפיות ברשת זה לא עוד דבר חדש. 'חופש הביטוי' מעולם לא היה תקף לכל הצדדים, אך לשיא זה הגיע בשבועות האחרונים לאור התבטאויות שונות על 'ממשלת השינוי' המתווה למול עיננו, כאשר ברשתות החברתיות דאגו להסיר פוסטים ולחסום חשבונות של אנשי ימין וכאלו שהעזו להביע ביקורת על הצעד הפוליטי התמוה.

לא קריאה לאלימות או הפרת הכללים של פייסבוק או ווטסאפ חלילה הן אלו שגרמו לפייסבוק, לווטסאפ ולרשתות אחרות לעשות את הצעד הזה, אלא רק ביקורות או קריאה למחאה, לא אלימה, מול אלו השותפים לצעד זה - אך לשיא זה הגיע בסוף השבוע האחרון, כאשר פייסבוק החליטה לעלות הילוך נוסף ובהתנהלות שערורייתית החליטה לחסום פוסט של הפובליציסט ידידיה מאיר, בו העז לעלות את הטור השבועי שלו ובו הביעה ביקורת על הממשלה שקמה לה.

כמחאה על צעד זה אנו מביאים כאן בפניכם את הטור המדובר מתוך עיתון 'בשבע'- רק בכדי להביע סלידה מההתערבות השערוריתית.

"ועוד נצעק ברחובות?"

1. את המשפט הזה למדתי לפני כמה שנים מטל גן־צבי, יועצו הקרוב של נפתלי בנט וראש לשכתו. הוא לא המציא אותו, אבל בשיחה ארוכה שהייתה לנו בשעתו, הוא לא הפסיק להשתמש בו. "אתה לא מבין את האירוע!", הוא אמר וחזר ואמר, בביטחון עצמי גדול. ומאז אימצתי את המשפט הזה, וגם אני משתמש בו לא מעט.

רגע, אני צריך להסביר את ההקשר. גן־צבי לא אמר לי "אתה לא מבין את האירוע" על אירוע כזה או אחר. זה לא משפט של מפיקים או מארגני אירועים. זה משפט של אסטרטגים. של אנשים שיודעים להסתכל נכוחה על המציאות, על תהליכים, על מגמות. שיודעים לקרוא נכון את המפה. להבין את האירוע.

באותה שיחה נוקבת לא הסכמתי עם ההבנות שלו על שורה של "אירועים". אני אפילו לא זוכר מה קומם אותי, ספציפית באותם ימים, בהתנהגות של הבוס שלו. האם זה היה היחס לרפורמים, או להפך - לרבנים, ואולי לראש הממשלה או לציבור הבוחרים. אבל אני בהחלט זוכר את המוטיב החוזר הזה בשיחה. מאז, כאמור, הוא הפך אצלי למטבע־לשון, ויותר מכך למטבע־מחשבה. בחיים שלנו, הלאומיים וגם הפרטיים, מתרחשים המון דברים. מדי פעם צריך לעשות זום־אאוט, ובמבט־על - להבין את האירוע. אסור לפספס. אסור להתבלבל.

2. למרבה הצער והכאב - ובעיקר למרבה המבוכה - יותר מדי אנשים בציונות הדתית לא מבינים, לעניות דעתי, את האירוע של ממשלת בנט-לפיד. זה חתיכת אירוע. מהגדולים שידענו. ולמרות שאצל רבים, למעשה אצל הרוב, יש סוף סוף התפכחות מבנט - עדיין יש כאלה שמתקשים להפנים. מדויק יותר: אפילו מבין המתפכחים שמתנגדים למהלך, רבים אינם מבינים את עוצמת האירוע. כמה הוא גדול. כמה הוא מכונן. כמה רב־נפגעים הוא עלול להיות. ובעיקר, כמה צריך לעשות הכול כדי שהוא לא יקרה.

רגע, עצרו: כתבתי "לעשות הכול". אני רוצה להבהיר מיד: דיר באלק, רצח פוליטי הוא לא בין האפשרויות. אני מגנה אלימות מכל סוג שהוא, פיזית או מילולית. אבל אתם מבינים כמה צבועה התקשורת שפתאום מזדעזעת מהשיח הפוליטי, כן? אנחנו אחרי שנה ומשהו של הסתה פרועה נגד ראש הממשלה. הייתי שם, לא אחת, בהפגנות בלפור. נכון, היו שם אלפי אזרחים טובים ואכפתיים שרצו למחות נגד נתניהו. זכותם. אבל האווירה, שבוע אחרי שבוע, באזורים הקשים של ההפגנה, למשל במתחם הכניסה לבית ראש הממשלה ברחוב עזה, ליד המחסומים, הייתה של שנאה נוראה, וכן, גם של אלימות. לפעמים חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו נתניהו היה יוצא החוצה.

ובכלל, הרי כל השפה של המחאה המטורפת נגד נתניהו מלאה במילים בוטות, לעיתים גסות, ובדימויים חולניים. בשבת האחרונה, בשעת בוקר שלווה, חלפתי עם הילד שלנו ליד מעון ראש הממשלה בדרך לקידוש בר מצווה אצל חברים. "אבא, מה זה פירומן?", הוא שאל אותי מול שלט שמאשים את נתניהו. נאלצתי להסביר לו את התופעה הנפשית הזאת. כמה שניות אחרי, מול שלט אחר: "אבא, מה זה קְרַיְים?". ושוב סיפרתי לו על העולם הקרימינלי, תוך כדי שאני מחיש את צעדיי כדי שלא ניתקל במשהו בוטה יותר על ראש הממשלה. ועכשיו הם מטיפים לנו להרגיע את הרוחות. כלומר, לסתום את הפה.

אתם יודעים מה? עצם זה שנפתלי בנט, שעד לפני דקה עמד בראש המגזר שכבר 25 שנים, בכל תחילת נובמבר, נכנס לכוננות מול המתקפה השנתית על שותפות פעילה ברצח פוליטי, פתאום זורם כל כך בקלות עם הספין הזה של תקשורת השמאל על הימין האלים והמסוכן - רק העניין הזה לבד, מלמד כמה ההתנהגות שלו בוגדנית.

אופס, השתמשתי במילה עם השורש האסור ב.ג.ד. טוב, סליחה, אתקן: כמה ההתנהגות שלו נלוזה, נכלולית, נבזית, חסרת מעצורים, מסוכנת. ויש לי עוד כמה מילים קשות שמותרות לשימוש, אבל אני שומר אותן להמשך הטור.

3. אבל בואו נחזור ל"אירוע". אני באמת לא מצליח להבין את האדישות בימין. הרי על שביתה של שעה בסלקום הפכתם את העולם. אז מה זה השקט הזה עכשיו? למה לא יוצאים עשרות אלפים לרחובות? איפה מנהיגי הציבור? איפה הרבנים החשובים וראשי הישיבות והמכינות שהורו לתלמידיהם, רק לפני כמה חודשים, לסגור את הגמרות ולחרוש את הארץ כדי לעשות נפשות למען בנט? הרי ברור שלחץ ציבורי מול חברי הכנסת של ימינה היה יכול ממש לשנות את התמונה. ועם כל הכבוד לח"כ גלית דיסטל־אטבריאן, ולפתחי וזמרי הנהדרים, לטלי בן ישי (היה קורע לב לראות הראיונות שלה משם. מעניין אם איילת שקד צפתה בהם, והאם היא ישנה טוב בלילה כשאמא של רותי פוגל הי"ד זועקת מול ביתה) ולעוד כמה יהודים אכפתיים שיצאו מהבית - את ההפגנות מול הבית של שקד היו אמורים לארגן המטות הגדולים של הימין. להביא אלפי אנשים בצורה מאורגנת. מועצת יש"ע, מטה מאמ"ץ, מטות ערים, נשים בירוק, נשים בכתום. סליחה אם אני מזכיר שמות של ארגונים שכבר לא פעילים, אבל בימים האחרונים אני חוזר כל הזמן לשבועות הקשים של ערב הגירוש, ואפילו אחורה יותר, לימי אוסלו, ואלה השמות שעולים לי בראש.

אני שומע אתכם עכשיו בדמיוני אומרים: עד כדי כך? איך אתה משווה בין הגירוש הנורא של יהודי גוש קטיף וצפון השומרון, הריסת בתים, הוצאת מתים מקבריהם, לאיזו קונסטלציה פוליטית שמאפשרת הקמת קואליציית ימין־מרכז־שמאל? תירגע, ידידיה, מה הם כבר יכולים לעשות? אז זהו, שאני מסרב להירגע. קודם כול אסוציאטיבית. זה יותר מדי מזכיר את ערב הגירוש: מנהיג אולטרה־ימני שברגע אחד מתהפך לגמרי ומתכחש למצע ולבוחרים שמכוחם נבחר (שימו לב: לא התכחשות להבטחות בחירות, זה מקובל. כאן מדובר בנטישה מוחלטת של כל הדרך!). ובמקביל - תקשורת שמאתרגת ושמזהירה בכל מהדורת חדשות מפני האלימות הרצחנית של הצד הנפגע.

דבר אחד קצת מרגיע אותי. בנט לא מוצלח כמו שרון. הוא חזק בדיבורים ובסטטוסים, פחות בעשייה. אריק שרון היה בולדוזר, בנט בולדוזר-פייסבוק. אבל זה לא באמת מרגיע, כי כבר עכשיו, הנזק שבנט עשה הוא אדיר. מסיבות אופורטוניסטיות, בגלל הפחד מבחירות חמישיות (למה הוא שולל אותן בכל תוקף? כי הוא יודע שאם יש עכשיו בחירות הוא לא עובר את אחוז החסימה), הוא פירק את הברית ההיסטורית שהחזיקה שנות דור, בין מתיישבי יהודה ושומרון ואנשי הציונות הדתית לקהל העצום של מצביעי הליכוד המסורתיים ולקהל העצום של יהדות התורה וש"ס. מדובר בפרימה של כל הגוש המאמין. הדרה שלו. החרמה שלו. העלבה שלו. גם אם הממשלה הזאת תיפול תוך זמן קצר (בעזרת ה'!), יהיה קשה מאוד לתקן את השבר, את הפגיעה.

ולזה בנט קורא בנאומים שלו "ממשלת האחדות". ועוד יש יהודים תמימים שקונים את זה, כי מילים כמו "אחדות", "חיבור", "ריפוי", "ביחד" או אפילו "אנחנו" עושות להם נעים באוזן ומכבות את חוש הביקורת.

4. מי מבין הכי טוב את האירוע? יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, בני גנץ, מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, מנסור עבאס, אחמד טיבי וכמובן האסטרטגים והארגונים שעומדים מאחוריהם. למה נראה לכם שהם מוותרים על הכול ומסכימים לשים את בנט נטול המנדטים בראשות הממשלה? כי הם מעריכים אותו? כי הם סומכים עליו? כי הם חושבים שהוא ראוי לתפקיד? מה פתאום. פשוט כי הם לא מבולבלים כמו המגזר. הם יודעים שאם הפלת את בנימין נתניהו – הפלת את הגוש המאמין. פרצת את הדרך להכול. להריסת יישובים, לביצור בית המשפט העליון, לרמיסת מסורת ישראל ויהדותה של המדינה ולעוד שורה של דברים.

תקראו את הטקסט המדהים של כתבת המשפט הוותיקה טובה צימוקי ב'ידיעות אחרונות' השבוע: "בת־קול של תקווה נשמעה אתמול במושב הפתיחה של כנס אילת של לשכת עורכי הדין. אלמלא העניבות והאיפוק של רוב באי הכנס, הצמרת המשפטית של המדינה, הם היו נופלים איש על צוואר רעהו בסיום הנאומים. העדכונים על ממשלת שינוי שעשויה לקום הועברו כל העת אל הנוכחים בטלפונים הסלולריים, ורוח חדשה כבר החלה לרחף באוויר".

5. מי שקורא את התיאור הזה מהמשתה של אסתר חיות ולא מבין שצריך לצאת לרחובות הוא או תמים או עצלן. ויש גם אופציה שלישית: אני מגלה לאחרונה, בעיקר ברשתות החברתיות, חסידים שוטים של בנט. אנשים שבאמת לא משנה מה הוא יעשה - הם איתו. איך שר החבר של אביב גפן? "כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך". ולמה? כי יש כאן הזדמנות, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, ל"ראש ממשלה עם כיפה". תגידו, אתם באמת כאלה גלותיים שאתם חייבים את ההכרה הזאת במגזר, ומסכימים לשלם עליה כל מחיר? לא הספיק לכם מפכ"ל עם כיפה ויועץ משפטי לממשלה עם כיפה?
חשוב להבין: בנט לא מקים "ברית אחים" עם לפיד בתוך ממשלת נתניהו. לפיד הוא הגורם המתון והימני בקואליציית בנט, שכוללת את מרצ, ליברמן, העבודה ונציגי האחים המוסלמים בכנסת. אז נגיד שאתם חושבים שהכיפה על ראשו של ראש הממשלה שווה את הכול, את כל הסכנות, את הניתוק מבני הברית הוותיקים והטבעיים שלנו, את החיבור לגרועים שבאויבינו מבית ומחוץ - מאיפה יש לכם את החוצפה, את עזות המצח, לדרוש את זה, כשלמועמד שלכם יש שישה מנדטים?

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.